יישור שיניים לילדים ובני נוער

באיזה גיל מומלץ לבוא לייעוץ ליישור שיניים?

בדרך כלל הבעיות של הטיפול המוקדם מאובחנת על ידי רופא שיניים לילדים.

הגיל המומלץ ליזום בדיקת יישור שיניים הוא בגיל 10.

משך טיפול יישור שיניים תלוי במספר גורמים:

  • מורכבות הבעיה האורתודנטית
  • קצב גדילה והתפתחות של הילד
  • שיתוף פעולה של המתרפא הכולל: הרכבת המכשור בצורה הנכונה ובמשך הזמן שנתבקש והגעה סדירה לטיפולים.

יישור שיניים למבוגרים

מרגע שהסתיימה הגדילה ועד הגיל שבו אין שיניים בפה ניתן לבצע יישור שיניים. שיניים ניתן להזיז בכל גיל כל עוד השיניים ומערכת האחיזה שלהן בריאות. ככל שהמטופל מבוגר יותר, כך גם המשנן שלו, ואנו עלולים להיתקל בבעיות נוספות שנתקלים בהם פחות במשנן הצעיר. דלקת חניכיים, אובדן עצם תומכת, תהליכים דלקתיים וכו'. לאחר הכנת המתרפא ופתרון כל הבעיות שהוזכרו ניתן למבוגרים ליישר שיניים בצורה יעילה ובטוחה, תוך מעקב צמוד של רופא השיניים המטפל, כדי שמצבי הדלקת לא יחזרו על עצמם ויפגעו בשיניים ובתהליך יישורן.

במצבים בהם יש גם בעיה בעמדת הלסתות, ניתן לטפל בטיפול משולב אורתודנטי כירורגי.

תיקון עמדת הלסתות

בתהליך של יישור שיניים אנחנו מעוניינים בתיקון עמדת השיניים וקבלת סידור שיניים אסטתי דבר שיבטיח לנו מראה שיניים יפה בחיוך מנוחה ודיבור, וזה הדבר שבעקר מענין את המטופלים.

דבר נוסף שחשוב מאוד בטיפול האורתודונטי הוא להגיע לסגר תקין של השיניים דבר שיאפשר תפקוד תקין של מערכת הלעיסה. כאשר הבעיה היא בעמדת שיניים בלבד ניתן לתקן אותה תוך כדי יישור השיניים עצמו, אך כאשר הבעיה היא בעמדת הלסתות יש צורך להשתמש באמצעים נוספים. כאן קיים הבדל גדול בין מטופלים שנמצאים בשלב הגדילה ( טווח גילאים 10-14)לבין אלה שסיימו את הגדילה ומטופלים מבוגרים. כמו כן, קיימת שונות אינדיבידואלית בתגובה לטיפול בין מטופלים שונים. מבוגרים או במקרים של פער גדול בעמדת לסתות לעיתים הפתרון המלא והנכון לבעיה הוא טיפול אורתו-כירורגי.

במקרים בהם הלסת העליונה בולטת יותר מהלסת התחתונה יכולות להיות לכך 2 סיבות:

  1. לסת עליונה בולטת

במקרים אלה מטפלים על ידי הרכבת מכשור אשר מעכב גדילה של הלסת העליונה ועל ידי כך מאפשר איזון בין שני הלסתות. דוגמא למכשור בקבוצה זו הוא הרסן.

     2. לסת תחתונה בעמדה אחורית (מנדיבולה רטרוגנטית)

במקרים אלה משתמשים במכשירים המעודדים את המתרפא בכל סגירת פה להביא את הלסת קדימה וכך נוצר גירוי לרקמות לשיפור העמדה של הרקמות. דוגמא לשני מכשירים בקבוצה זו הם Twin block ו-Carriere. 

Twin block- מורכב משתי פלטות אשר בכל סגירת פה מעודדת את הלסת התחתונה לגלוש קדימה ובכך לעודד את גדילתה.

Carriere – המכשיר בנוי מפלטה שקופה נשלפת שמורכבת על לסת אחת ומשני מקטעים שמודבקים מהניב ועד הטוחנת הראשונה ביניהם המטופל מרכיב גומייה. השלוב בין המכשור לכוח האלסטי של הגומייה מיצר את התיקון עמדת הלסתות הרצוי.

     3. במקרים בהם הלסת התחתונה נמצאת בעמדה קדמית מדי, משתמשים במסכות פנים המעודדות גדילה של הלסת העליונה ועיכוב של הלסת התחתונה.

גודל לא מתאים של הלסתות

במקרים בהם הלסת העליונה צרה מהתחתונה מבצעים הרחבת לסת. דוגמא למכשיר הרחבה הוא הRPE, שתפקידו להרחיב את הלסת ולהתאימה ללסת התחתונה להיסגר נכון יותר, ולפתוח מקום בלסת לצורך סידור השיניים.

אי התאמה בין גודל הלסתות לבין גודל השיניים

במקרים בהם הלסתות הן קטנות ביחס לשיניים וקיימת צפיפות גדולה ואי סדירות של השיניים יש צורך בעקירת שיניים שמטרתה לפתוח מקום כדי לסדר את שאר השיניים בקשתות יפות ומתאימות זו לזו. בסוף התהליך לא נשארים רווחים מכיוון שהמקום שהתפנה מהעקירות הוא חיוני למציאת מקום לשאר השיניים.

שיניים כלואות

ישנן מצבים בהם שן אחת או כמה שיניים אבדו את מסלול הבקיעה שלהן והן נשארות בתוך הלסת. ללא טיפול המצב יישאר כפי שהוא ובעתיד יש חשש שסביבם יתפתחו ציסטות – מצב הפוגע בשלמות הלסת ובשיניים הסמוכות. במקרים אלה, בשילוב עם מכשיר אורתודונטי מתבצע חשיפה של השן על ידי הדבקת מכשור שמאפשר את משיכתה אל קשת השיניים.

ניבים הם שיניים שממוקמות בין השיניים הקדמיות לאחוריות, בוקעים בגיל 10-12, ובמקרים מסויימים הם הופכים להיות כלואים. 

שכיחות התופעה באוכלוסיה היא 1-3%.

הטיפול ניב כלוא: 

קודם יש לבצעה אבחנה מדויקת לגבי מקומו המדויק של הניב על ידי שימוש בהדמיה תלת ממדית ( CT). יש להכין את קשת השיניים ליצירת מקום לניב הכלוא על ידי טיפול אורתודונטי. לאחר מכן מבצע כירורג פה ולסת חשיפה של הניב הכלוא. במהלך הפרוצדורה מודבק סמך אורתודונטי שמאפשר התחברות לשן. הכירורג משאיר פתח שדרכו השן נמשכת בהדרגה למקומה בקשת השיניים. כיום בעידן השתלים האורתודונטיים מומלץ בחלק מהמקרים למשוך את השן תחילה אל השתל כדי לוודא שהיא ניתנת להבקעה.

יש צורך לטפל הניב כלוא מכיוון שאם משאירים אותו במקום הוא יכול לפגוע בשיניים הסמוכות. ניב זו שן חשובה לאסתטיקה של החיוך והיא תהיה חסרה אם לא תטופל.

מכיון שישנה ירידה בסיכויי הצלחה של הבקעת ניב כלוא עם הגיל רצוי לבצע את הטיפול בהקדם .

סיכויי ההצלחת הטיפול תלויים בגיל המטופל ובמקום הניב הכלוא. ישנם מקרים שהניב הכלוא מחובר לעצם בצורה כזו שלא ניתן להבקיעו (שן אנקילוטית) במקרים האלה יש צורך בעקירת הניב ואז לתכנן סגירת הרווח על ידי טיפול אורתודונטי או שיקום החסר על ידי שתל וכתר. במקרים אחרים הניב יכול לפגוע בשיניים סמוכות עד האובדן שלהן ואז יש צורך בשיקומן על ידי שיקום. ההחלטה על סוג הטיפול היא ייחודית לכל מקרה ומקרה. טיפול אורתודונטי בניב כלוא הוא ארוך יותר, מורכב יותר ודורש ידע והבנה בתכנון ובצוע הטיפול.

מצבים שמקורן בשיניים עצמן

חוסר שיניים מולד של שן אחת או כמה שיניים

במקרים אלה יש צורך להחליט האם לשמור ולפתח את המקום של השן החסרה לצורך טיפול משקם בעתיד או האם לסגור את הרווח עקב חוסר השן ובכך לפתור את בעיות חוסר השן.

מקום לא תקין של שיניים

בקבוצה זו נכללות שיניים מסובבות ושיניים שבקעו במקום הלא נכון. במקרים אלה על ידי טיפול ניתן להחזירן למקום.

גודל שיניים

בחלק מהמקרים גודל של חלק מהשיניים אינו תקין ועל מנת להשיג חיוך יפה יש צורך בהגדלתן ובסידורן. במקרים אלה מבוצע טיפול משולב של אורתודנטיה ורפואה משקמת.

רווחים בין השיניים

רווחים נחשבים כלא אסתטיים, ועל ידי טיפול אורתודנטי נתן לסגור אותם.

מנשך פתוח

מצבים בהם קבוצת שיניים מסוימת לא נפגשת זו עם זו כאשר שאר השיניים סגורות. המוכר יותר הוא מנשך פתוח קדמי. אם הבעיה מקורה בשיניים בלבד, ניתן לתקן את הבעיה על ידי שימוש בסמכים וגומיות בין-לסתיות.

מנשך עמוק

כאשר המתרפא סוגר את שיניו, השיניים החותכות העליונות מכסות לגמרי את השיניים התחתונות. במקרים קשים במיוחד, השיניים החותכות תחתונות נוגעות בחיך. זו בעיה שגורמת לנזקים לשיניים ולרקמות התומכות, וללא טיפול בה לא ניתן להגיע לתוצאה יפה וטובה בסוף הטיפול האורתודנטי.

לסת צרה

במקרים בהם קשת השיניים מוצרת אנחנו מקבלים אי התאמה בין הלסתות הקטנת קשת השיניים וכתוצאה מכך צפיפות וחוסר מקום. הסיבות לכך יכולות להיות מבחנה מולד אך בדרך כלל הסיבה היא של תפקוד לא תקין של הלשון נשימת פה והרגלים כמו מציצת מוצץ או אצבע.

 

   

שתלי עיגון

כאשר אנחנו מזיזים שיניים , למשל למטרת סגירת רווח  ואנחנו מעוניינים שהתנועה תהיה אך ורק של שיניים מסוימות לכוון מסוים מבלי להזיז את שאר השיניים , אנחנו צריכים עגון מקסימלי. לצורך זה באים לעזרתנו השתלים האורתדונטיים .

שתל זה הוא בעצם בורג קטן ( במספר גדלים) שבהרדמה מקומית מוחדר לתוך לסת. בעזרתו אנחנו יכולים לבצע תנועת שיניים אורתודונטית מבוקרת מדויקת ויעילה. בסיום הטיפול השתלים מוברגים החוצה ולא נשאר שום סימן לקיומם.

בשל גודלם הקטן וצורתם זכו שתלים אלה לשם חיבה -פירסינג דנטלי.

שתלים אלה מקצרים משמעותית את משך הטיפול בתנועות מסוימות , ובמקרים מסוימים מאפשרים תנועת שיניים ותיקון לקויים שלפני עידן השתלים היו מצריכים כירורגיה מורכבת.

הרגלי לשון ונשימה תקינה

אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות וגדילה תקינים של הלסתות והשיניים הוא התפקוד של השרירים שלנו והם אחד הגורמים הסביבתיים המשפיעים ביותר על עמדת הלסתות והשיניים. ישנן שתי בעיות נפוצות שפוגעות בתקינות עמדת וגדילת הלסתות והשיניים ואם הן לא מטופלות ומבוצע טיפול אורתודונטי הן פוגעות בשרידות התוצאה לאורך זמן.

דחיפת לשון

ישנן שתי צורות בליעה:

בליעה תינוקית (INFANTILE ) – בבליעה זו הלשון נדחפת החוצה מתוך חלל הפה כדי לקלוט את הנוזלים ומעבירה אותם אל הלוע.

בליעה בוגרת– כאשר מתחילים בבליעה מוצקה הלשון אוספת את המזון נצמדת לחיך ומעבירה אותו אל הלוע.

ישנם הרבה ילדים ומבוגרים שלא עושים את המעבר לבליעה בוגרת. משמעות הדבר שבכל בליעת מזון או רוק הלשון נדחפת בין השיניים (תוך הפעלת כוח גדול על השיניים) ויוצרת ומשמרת מנשך פתוח ( השיניים הקדמיות העליונות והתחתונות לא באות במגע ) שלא מאפשר תפקוד תקין של מערכת הלעיסה ובמקרים רבים מהווה הפרעה בדיבור שנקראת שנשון ( קושי לבטא אותיות שורקות )

חשוב לציין שני הרגלים נוספים שגורמים לבעיה ומנציחים אותה:

מציצת אצבע – שלעיתים מחליפה חפץ מעבר נמשכת לתוך גיל מבוגר ואף לעיתים דורשת טיפול פסיכולוגי תומך לפתרון הבעיה.

מציצת מוצץ – גם כן גורמת למנשך פתוח שלעיתים גורר אחריו דחיקת לשון. השימוש במוצץ מיועד לתינוקות ילודים עד להופעת שיניים ולא מעבר לזה. אם תקפידו על כך תוכלו לחסוך מילדכם טיפולים מורכבים בהמשך.

נשימת פה

הנשימה התקינה היא נשימה דרך האף שמשמש גם סנן פיזי וביולוגי של האויר שנכנס לראות וכמו כן מרטיב ומווסת את הטמפרטורה של האויר שנכנס לראות. במהלך משימה זו הפה סגור.

כאשר יש חסימה כלשהיא במעבר אויר דרך האף עוברים לנשימת פה. הפה נפתח הלשון יורדת לכוון הלסת התחתונה והדבר יוצר מתח לא תקין בשרירים שגורם לגדילה לא תקינה של הלסתות שלעיתים התיקון היחידי לבעיה היא כירורגיה בסיום הגדילה.

אז איך נמנעים מכל זה?

ביטול הרגלים כמו מציצת אצבע , מוצץ.

בדחיפת לשון מטפלים אצל קלינאית תקשורת.

בבעיות נשימת פה עושים ברור/טיפול אצל מומחה לאף אוזן גרון.

הרבה מטופלים לא מודעים לבעיה זו או שחושבים שהיא לא מספיק חשובה, אך המציאות שונה לחלוטין – ללא פתרון הבעיות האלו קשה לבצע טיפול אורתודונטי יעיל ולשמר על תוצאה טובה למשך שנים.

לבטל הרגלים זו משימה קשה שדורשת מאמץ אך היא חיונית.

טיפול אורתודונטי משולב – שיקום ופריודונטיה

הזקפת שיניים 

במקרים בהם היה חוסר שן תקופה ממושכת ושיניים הסמוכות זזות לכוון החסר או בצורה מקבילה או על ידי הטיה ("נשכבות"). במקרים אלו יש אובדן מקום ולא ניתן לשקם את אזור השן החסרה לכן קודם מבצעים החזרת השיניים למקומן ואז ניתן לשקם את החסר על ידי שתל וכתר.

הבקעה

מתבצעת במספר מקרים

1.במקרים בהם ישנו אובדן חומר שן עד גובה העצם אין מספיק מקום לבצוע כתר בתנאים אופטימליים ויש צורך להבקיע את השן מהעצם כדי לשקם את השן.

  1. במקרים בהם יש פגמים וחסרים בעצם התומכת בשיניים, יש צורך לתקן את המתאר של העצם ועל ידי כך לשפר את התנאים לשקם ולבריאות החניכיים.
  2. במקרים בהם גובה מתאר החניכיים לא אחיד ואזור זה נראה בחיוך מתקבל אזור לא אסטתי. כדי לתקן זאת אפשר לבצע הבקעה ו/או משיכה כדי לקבל מתאר חניכיים אחיד ואסטתי.

תיקון בממד האנכי של השיניים( אינטרוזיה)

במקרים בהם ישנו חסר שיניים בלסת אחת , השיניים שבלסת הנגדית ממשיכות לבקוע וכך נוצר מצב שאין מספיק מקום בממד האנכי כדי לשקם את אזור החסר.

כדי לאפשר את השיקום באזור מתבצעת החזרת השן שעברה בקיעת יתר למקומה על ידי טיפול אורתודנטי.

   

טיפול אורתודונטי כירורגי משולב

כאשר מסתיימת הגדילה ולא ניתן להשתמש בה לשינוי הלסתות ועמדתן, במקרים אלה הבעיה היא בלסתות או בעיה משולבת שיניים-לסתות, הדרך לפתרון בעיה היא על ידי טיפול משולב אורתודונטי-כירורגי.

האורתודנט מישר את השיניים כך שבכל לסת מתקבל סידור שיניים מושלם. ובמהלך ניתוח מבוצעת התאמת לסתות זו לזו וקבלת פרופיל תקין ומראה אסתטי של הפנים.

יציבות – חיוך יפה לטווח ארוך

לאחר סיום החלק הפעיל של הטיפול ולאחר שהשיניים והלסתות הגיעו למצב אליו תוכנן או למקום האופטימלי ביותר האפשרי. בשלב זה מתחיל שלב הרטנציה (אחזקה) .יש לזכור כי שיניים נוטות לזוז כל ימי חיינו עקב הכוחות הפועלים עליהן (כגון לעיסה בליעה ודיבור) וכן עקב החלשות העצם התומכת בהן (מחלות חניכיים). בנוסף, ישנם גם כוחות נוספים הפועלים לעיתים על השיניים כגון לשון הנדחפת קדימה בכל בליעה ("דחיפת לשון") הגורמים לחוסר יציבות התוצאה האורתודונטית. לכן לא ניתן לשמר את התוצאה במאת האחוזים אך ניתן לשאוף לכן ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לשרותינו.

לכן כדי להבטיח את יציבות התוצאה לשנים רבות, יש צורך בקיבוע. לצורך זה מודבק חוט מתכתי דק במשטח האחורי של השיניים הקדמיות, מיד לאחר הורדת הסמכים. החוט כמעט ואינו מורגש, ההסתגלות אליו מהירה ונדרשת הקפדה על היגיינה תקינה. בנוסף לקיבוע משתמשים בפלטה ללסת העליונה בזמן השינה.